מרתון התיבה- To A Sea Horse

״הוא היה דמות מרשימה כל כך, גובהו היה בערך שני מטר עם כובע הויקינג שלו;  והוא צעד בביטחון רב, לא היית מאמין שהוא עיוור. תהיתי איך, כעיוור, הוא  הצליח לחצות את הכביש בלי רגע של היסוס, עד שהוא הראה לי איך הוא מקשיב  לרמזורים; אף פעם לא שמעתי אותם בצורה כזאת […] אני זוכר אותו עומד על הגג  ומשקיף על נהר ההדסון, וכשספינת המלכה אליזבת נכנסה לנמל וצפרה, מונדוג היה  נושף איתה בחליל הבמבוק שלו.״ - פיליפ גלאס על תקופה קצרה בה מוּנדוֹג שכר אצלו חדר בניו יורק. מונדוג  (לואיס תומאס הארדין) מספר על רגע מכונן בילדותו: אביו הושיב אותו על ברכי  אמריקאי ילידי שניגן על תוף גדול והמקצב העמוק שהוא שמע נחרט בו עמוקות.  הגישה השבטית של מונדוג למקצב הבדילה אותו ממלחינים מינימליסטים אחרים כגון  סטיב רייך ופיליפ גלאס אשר השתייכו באופן ברור יותר למסורת המוסיקה  הקלאסית המערבית. המינימליזם של רייך וגלאס בוטא ע״י מזעור ומיצוי של רעיון  ה״גרוב״ לכדי פעימה בודדה החוזרת על עצמה ללא הרף, בעוד הגישה של מונדוג  למקצב מזכירה יותר תיפוף עממי בו יחידת הגרוב החוזרת על עצמה בנויה כמשפט  עם התחלה אמצע וסוף. רייך וגלאס התקיימו בעולם של מכונות - מונדוג בעולם של  אנשים ודיבורים. בהתאם, ושוב בניגוד לעמיתיו המינימליסטים, היחידה  המלודית הבסיסית אצל מונדוג אינה תא קטן של כמה צלילים, אלא מנגינה שלמה.  הסגנון המלודי שלו הוא שילוב בין מוסיקת עם פאן-אתנית, ג׳אז של אמצע המאה  ה-20 (אליו נחשף בשנותיו בניו יורק) ומוסיקת בארוק (אליה נחשף בלימודי  המוסיקה הרשמיים שלו). בעולם הדימויים שלו מתקיימים ומתערבבים מיתולוגיה  נורדית, מיתולוגיה אישית (Here’s to John Wesley Hardin - שיר המוקדש  לאקדוחן מהמערב הפרוע שמוּנדוֹג היה קרוב משפחה שלו), שירי נונסנס ילדותיים  (Pygmy Pig how big you are, big as Pygmy Beet), שירי טבע, שירה  אידיאולוגית ושירה אינטימית. המאפיין הקבוע של הטקסטים של מוּנדוג הוא  המבנה הפשוט והרפיטטיבי שלהם: שורה אחת שחוזרת על עצמה, או בית שחוזר וחוזר  על עצמו בווריאציות. מונדוג שייך למסורת של מלחינים חוּצניים  (Outsiders) אמריקאים כמו הארי פארץ׳, קונלון נאנקרו וצ׳ארלז אייבז, שיצרו  כל אחד בדרכו מעין היסטוריה אלטרנטיבית להתפתחות המוסיקה המערבית. מוּנדוֹג  עצמו נשאר חוּצן גם במובן ההכרה ברוב שנות חייו ולמרות היותו מוערך ״בסוד״  ע״י מלחינים חשובים רבים, לא התפרסם כמו חלק מעמיתיו. הגישה  הפרימיטיביסטית והנאיבית שלו, ההומור, הידבקותו לטונאליות והמצלול  האנטי-אוונגרדיסטי שלו, היותו נגן רחוב והופעתו יוצאת הדופן (במשך מספר  שנים היה מתהלך עם גלימה וכובע ויקינגים שתפר לעצמו), כל אלה לא התמקמו טוב  בנארטיב הלינארי של ״התפתחות המוסיקה הקונצרטנטית המערבית״. האלבומים  המוקדמים של מונדוג משנות החמישים, מעבר להיותם רצף של ביצועים מוסיקליים  ליצירותיו, מהווים מעין תיעוד של חייו היצירתיים. הקלטות לעיתים-חלקיות של  קטעים מוסיקליים כתובים שזורים בהם באילתורים, דקלומים של פניני נונסנס,  הקלטות שטח של קולות רחוב וציפורים, שיחות אגביות בין חבריו וכו. ההופעה שלנו לוקחת השראה מהחָיוּת והפְּרימוּת של האלבומים האלה. משתתפים: יוני סילבר - פסנתר, ויולה, קול, קלרינט וכו׳ יפעת זיו - קול, אלקטרוניקה, וכו׳ אדם שפלן  - גיטרה , קול, וכו׳ ארז מיוחס - קונטרבס וכו׳ עיבוד והפקה מוזיקלית : יוני סילבר מוֹנדוֹג  נולד בקנזס ב-1916, התעוור מתאונה בגיל 16, עבר לניו יורק בסוף שנות ה-40,  שם ניגן שנים בקרנות רחוב. בשנות ה-70 עבר לגרמניה וחי שם עד מותו  במוּנסטר ב-1999. הוא הקליט אלבומים רבים וכתב מוסיקה לסולנים, הרכבים  קאמריים ותזמורות.